עימות במרחב ציבורי. ניו יורק, 1926. Photo by: Kheel Center, Cornell University, Flickr

לדבר באינטרנט עם אנשים שחושבים אחרת: איך לצאת מאזור הנוחות בלי להיפגע ולהתאכזב

הנושא של שיחות ברשת שיש בהן חילוקי דעות ואי הסכמות  מעסיק אותי כבר כמה חודשים, ועלה בעקבות מקרים של חילופי דברים ברשת, באופן פרטי ובמסגרת העבודה. ככל שאנחנו משתמשים יותר ברשתות חברתיות לתקשורת אישית וגם ציבורית, הסוגיה תהיה יותר רלוונטית – בין אם בהתמודדות עם מקרים של שיחות אונליין שיש בהן חילוקי דעות עקרוניים, ובין אם בהתמודדות עם שיחות שיש בהן יותר מדי הסכמה ואז זה נהיה משעמם או מעייף.

אנשים שרוצים לשנות מערכות חברתיות מעלים ומפרסמים מחשבות והצעות שנויות במחלוקת. שיחה על הרעיונות האלה היא חלק מהשינוי החברתי שאנחנו רוצים לחולל כהעלאת מודעות, חינוך הציבור ומימוש זכויות הפרט שלנו. בעבר היו מסגרות יותר ברורות של איפה כדאי וראוי להעלות רעיונות כאלו, והבחנה בין התחום הפרטי לציבורי. אבל עם התפתחות התקשורת הרשתית באינטרנט וברשתות חברתיות באינטרנט, הפרטי והציבורי מתערבבים.

התקשורת ברשתות חברתיות היא אישית, וחלק מתרבות הפנאי. אלמנטים שונים בה מזמינים תקשורת חיובית: לשתף, לסמן like – שזה גם לחבב משהו, וגם להיות דומה למשהו או מישהו אחר. מצד שני, היא גם הופכת למרחב ציבורי ולכלי שימושי להגיע לקבוצות גדולות של אנשים ולהניע שינוי חברתי. לכן, קורה לפעמים שהפרטי והציבורי מתערבבים באינטראקציות ברשת, ולא תמיד ברור מה הגבולות, איך ועל מה אנחנו רוצים לדבר – ועם מי.

מניסיוני, זה מאוד לא נעים להתבטא בנושא שאת מאמינה בו ולקבל תשובות פוגעות, תוקפניות, שמתנגשות עם תפיסת העולם שלך. התלבטתי, ואני בוחרת שלא להתייחס למקרים ספציפיים, אלא לנושא באופן כללי ולנסות לבנות כלים ודרכים להתמודד עם מצבים כאלה. אז הנה 14 מחשבות וכלים שאני מפעילה לגבי עצמי ולפעמים מציעה לאחרים. אשמח מאוד לשמוע: איך אתם מתמודדים עם מפגשים ברשת עם אנשים שחושבים אחרם מכם?

לקבוע את הגבולות שלי לעצמי. לא לצפות שהטכנולוגיה או איזה כח על יבצעו את זה בשבילי. שווה להקדיש מחשבה ולנסח כללים, למעשה תכנית אסטרטגית (אישית וגם ארגונית): על אילו נושאים אני רוצה לשוחח? עם מי? אילו התבטאויות מקובלות עלי ואני רוצה להתמודד איתן, ועם אילו לא? ד"ר ירדן לוינסקי כתב מעניין על גבולות ופרטיות בפייסבוק כאן.

מותר לבחור עם מי לדבר ועל מה. אפשר שיהיו חברים בפייסבוק שלא מדברים איתם על פוליטיקה. אפשר לאנפרנד, אפשר לא להגיב על פרסומים שלהם בנושא מסוים. אולי גם הם מבליגים על פרסומים מסוימים שלכם. בטח שאתם לא חייבים להגיב לאנשים שאתם לא מכירים (חברים של חברים, הורים של חברים או אנשים שהצעתם להם חברות אבל הקשר ביניכם מרוחק).

שתיקה אינה הסכמה. זה שמישהו לא מגיב – לא אומר שהוא מסכים וגם לא מתנגד. מותר לי גם לא להגיב לפעמים.

לא חייבים להסכים על הכל, אבל מומלץ להגדיר את תחומי השיחה. למשל, לא להסכים לשוחח עם מישהו שלא מכבד אותי או שרוצה לפגוע בי, בזכויותיי ובחופש הפרט שלי.

לא להאכיל טרולים. טרולים הם אנשים שמציקים לשם ההצקה, מתווכחים לשם הויכוח. כל מענה שלכם להם רק יגרור עוד הצקות. אם אתם נהנים מזה – סבבה. אבל תחשבו: האם זה שווה את הזמן והמאמץ?

לא לצפות שאחרים ישתתפו בשיחה, שאנשים שחושבים דומה לי ומתנסחים מצוין יצאו לעזרתי. אם אתם רוצים שאנשים מסויימים יגיבו, כדאי לבקש מהם להצטרף בפנייה אישית, למשל במייל או בשיחת טלפון.

לבחור למי לענות. לשוחח עם אנשים שמעניין לכם לשוחח איתם, לשוחח עם אנשים שמשוחחים איתכם ולא משכפלים סיסמאות.

לבחור איפה לענות. יש הבדל בין תגובה לסטטוס ובין פרסום של סטטוס עם קישור, פרסום פוסט בבלוג או שליחת מייל אישי. אי אפשר לחסום סטטוסים בפייסבוק לתגובות, אבל אפשר להגביל אותם לקבוצות משתמשים. תגובות לפוסט בבלוג אפשר לחסום מראש או אחרי פרק זמן, ואפשר גם לקבוע אישור תגובות לפני פרסומן.

לשמור חוק. חוקים של לשון הרע, הסתה, תקיפה, הטרדה – תקפים גם באינטרנט. חשוב לשמור על החוק ועל כבודם של אחרים. ואם משהו או מישהו מטריד – אז זאת הטרדה, ואפשר לדווח, ואפשר לחתוך את השיחה ואת הקשר.

במפגש בנושא ניהול משברים תקשורתיים שנערך בשתיל, אייל ארד חלק תובנה חשובה: קשה עד בלתי אפשרי לשנות עמדות של אנשים. יותר קל ואפשרי להניע אנשים לפעולה מתוך העמדות הנוכחיות שלהם.

לכן, נסו לשתף חוויות ותחושות, שאי אפשר להתווכח איתן בקלות, ונתונים – שיכולים להמחיש את המצב ולתמוך בעמדות שלכם.

לתת כלים לאנשים שרוצים להשתכנע. יש אנשים שחושבים דומה לכם, אבל לא משוכנעים כמוכם. לפעמים הם רוצים לשמוע עוד על סוגיה, או רוצים לשוחח על הנושא בעצמם ומחפשים נתונים, ציטוטים מעניינים, תמונה מרשימה. תנו להם את אלה והם ישתפו ויוסיפו משלהם.

להקשיב. כמו שאתם רוצים שיקשיבו לכם. להקשיב באמת לאחרים שחושבים אחרת מכם על דברים. לקבל את זה שיש אנשים שראיית העולם שלהם וסולם הערכים שלהם שונה משלכם.

לצאת מהקליקה. קליקה היא קבוצה של אנשים שבה כולם בקשר עם כולם. בדרך כלל בקבוצות כאלה יש הסכמה רבה וחשיבה דומה. בעיקרון, האינטרנט והרשתות החברתיות שבה יכולות להיות כלי מצוין ללמוד דברים חדשים, לשוחח עם אנשים שחיים רחוק ושונה מאיתנו. בפועל, אנחנו מדברים בעיקר עם אנשים שגרים קרוב אלינו וחושבים דומה לנו. כדאי להתאמץ ולמצוא אנשים שחושבים אחרת ושאנחנו רוצים לשוחח איתם ולהקשיב להם. גם כדי להעשיר את חוויית השימוש שלנו ברשתות חברתיות, וגם כדי לקבל תמונה עשירה יותר של העולם בו אנו חיים.

איך אתם משוחחים עם אנשים שחושבים אחרת מכם ברשת? מה גבולות השיחה שאתם מגדירים? האם אתם מחפשים ומשמרים שיחות כאלה? אשמח לשמוע וללמוד!

17 מחשבות על “לדבר באינטרנט עם אנשים שחושבים אחרת: איך לצאת מאזור הנוחות בלי להיפגע ולהתאכזב”

  1. את נוגעת מעיין בבעיה כל כך חשובה, עקרונית ושכיחה. "ארבע עשרה הדברות" שלך מאוד מוצאים חן בעיני ואני מקווה שתסכימי שנשתמש בהם כבסיס לדיון שהספקנו רק להעלות אותו בקצרה עם שרה בכור, היועצת הארגונית של הסדנא לידע ציבורי. תרבות שיחה היא עניין מורכב. off the top of my head: גם כשמשתדלים לא פשוט להתאפק כשמדברים על נושאים טעונים-רגשית עם אנשים שמרגיזים אותנו, גם אם מחליטים מראש שזה לא חשוב לנו זה מבאס כשאף אחד לא עונה ולא מתייחס, גם קורה שבהעדר אינטונציה הקורא מפענח את הכתוב בטון אחר מזה שהתכוון הכותב, וגם המודל אליו נחשפים בתקשורת המשודרת היא של צעקות והתפרצויות. אבל העקרונות שלך הם בסיס מצויין ליציאה לדרך טובה.
    תודה!
    הדס

    אהבתי

    1. אם הסדנא תמצא משהו מהדברים שכתבתי שימושי ומועיל – לכבוד יהיה לי אם תשתמשו בזה. העדר האינטונציה הוא בעיה רצינית בתקשורת באינטרנט. לפני כמה ימים התכתבתי עם חברה בטוויטר – וכל מה שכתבתי נשמע סרקסטי, אפילו בצד שלי!

      אהבתי

    1. רעיון מצוין! ויקיפדיה נחשבת מקור מידע אמין ושימושי, ועריכת ערכים יכולה להשפיע על הרבה אנשים. צריך לזכור שזאת לא משימה חד פעמית, ושויקיפדים אחרים עשויים גם לערוך את אותו הערך מדי פעם.

      אהבתי

  2. פוסט מעניין ורעיונות מעולים ותובנות בהחלט חשובות.
    לטעמי חוץ מהקושי להעביר את האינטונציה של המילה בתקשורת שאינה וורבלית, חוסר היכולת או הרצון של אנשים להקשיב (אבל באמת להקשיב) היא הרעה החולה ברדוד השיחה רשתות החברתיות.
    הרבה אנשים טוענים שהם מקשבים לדברים של האחר כשבפועל בתקשורת מילולית הם רק שומעים את הדברים. היכולת של רק לשמוע דברים שנעלמת בתקשורת שהיא לא ורבלית גורמת לרידוד של השיחות, לתגובות פוגעניות וכניסה לשיח לא ראוי עם הצד השני.

    אהבתי

    1. אני מסכימה איתך. ועולה לי רעיון לדברה נוספת: לחכות לפחות שעתיים של מחשבה לפני שאני מגיב/ה :)

      אהבתי

      1. מסכימה עם הדס ורוצה להרחיב –
        ככל שאני יותר מופעלת רגשית בנושא כך לחכות יותר זמן עם התגובה

        אהבתי

    2. הי אביב, אלו נקודות חשובות. במדיה החברתית יש גם המון גירויים ומידע שקופץ מכל מיני כיוונים – וזה גם משפיע על יכולת הקשב והריכוז שלנו. כמו שציינתי – לפעמים יש שיחות שיותר מתאים לנהל שלא במדיה חברתית…

      אהבתי

  3. תודה, רותי. כלל אצבע טוב. לא בגלל שזה לא בסדר להיות רגשית ולבטא רגשות, אלא כדי להתנסח ולענות הכי טוב ואפקטיבי שאני יכולה.

    אהבתי

  4. תודה לך מעיין. מצאתי עצמי מסבירה ישראלית בסקייפ בתקופה האחרונה. . עד השבוע נרתעתי מלהיכנס לפייסבוק (וגם כרגע אני לא חשה במקום נח בעבורי), ואיכשהו "נפלתי" על הדברים שלך , והם בדיוק החיזוק שהייתי זקוקה לו בשמירת גבולות, בזכות הבחירה עם מי ועל מה,וגם על הכלים לרוצים להשתכנע.
    תבורכי

    אהבתי

    1. הי ורד, תודה שהשארת תגובה ושיתפת. אני שמחה לשמוע שהפוסט היה שימושי ומועיל. גם לי היה קשה מאוד בפייסבוק בחודש וחצי- חודשיים האחרונים, ומצאתי שקשה לי לדבר בשבחן של רשתות חברתיות ככלי לשינוי חברתי כשמתחוללות שם כאלה מלחמות. אבל לאט לאט האופטימיות חוזרת, גם בזכות תגובות כמו שלך :)

      אהבתי

  5. מוסיפה לרשימה: כשאת רוצה מסר קצר וקולע כדי להבהיר את עמדתך אבל לא להיכנס לויכוחים, בטח שלא להתנצל – שווה להיעזר במישהו/י שאת סומכת על כישורי הכתיבה והעריכה שלו, ושמרוחק רגשית מהסיטואציה.

    אהבתי

    1. ובאותה חשיבה, למי שמתאים -לכתוב בעבור עצמי כל מה שאני רוצה להבהיר – לשמור ללא שליחה -ומאוחר יותר אחרי זמן עיכול, לערוך את עצמי,לצמצם, אפילו מספר פעמים – וכשמרגיש נכון – לשלוח.
      לכתיבה ולעריכה עצמית יש רווח מוסף של ארגון והשקטת המהומה של המחשבות.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s