במסגרת חגיגות 30 שנה לשתיל, נערך בשבוע שעבר כנס "אנשים משנים מציאות" בנושא בניית כח אזרחי לשינוי חברתי. הכנס נפרש על פני יומיים, ודרך קבוצות עבודה, סדנאות אמן, פאנלים ומפגשים לא רשמיים הציע מקום למפגש, היכרות והחלפת רשמים ורעיונות.
לצערי, השתתפתי רק ביום הראשון של הכנס, ולשמחתי היה מוצלח מאוד. אחרי פתיחה מוזיקלית של קאמילה, ברכות והרצאה מרתקת של פרופ' אווה אילוז על שינוי חברתי וצייתנות, השתתפתי בקבוצת העבודה "זזים מהרשת – משנים מציאות". הקבוצה עסקה במינוף ההצלחות בצבירות כוח ונוכחות online, סביב מאבקים או פעילות אחרת לשינוי חברתי, לכדי יצירת השפעה על המציאות offline.
את הקבוצה הנחו עינת לוי, יועצת ארגונית שמתמחה בשיתופי פעולה ורישות בין ארגונים, ואבי דבוש, מנהל תכניות שתיל. שניהם עמיתים שלי לשעבר, ושמחתי להיפגש שוב.
בסבב היכרות המשתתפים, כל אחד הציג או הציגה את עצמם, ושיתפנו בדוגמה מהניסיון שלנו בשימוש ברשתות באינטרנט להשפעה בעולם שמחוץ לאינטרנט. עלה מגוון יפה של דוגמאות, זה סימן שהאסטרטגיה של פעילות ברשתות חברתיות באינטרנט די מבוססת בחברה האזרחית בישראל. לאחר מכן, הוצגו שלושה סיפורי מקרה בהרחבה והעמקה:
רעות גיא הציגה את מבצע איסוף כרטיסי הזנות בתל אביב.
לדבריה, השינוי הגדול שהמבצע חולל הוא, שלפני כן לא היה לזה שם, לכרטיסים האלה שפזורים ברחבי תל אביב, לפעמים משתמשים בקודים לתיאור הזנות, ונראים כאילו לגיטימיים. אנשים לא קישרו בין הכרטיסים ותעשיית הזנות.
הפוסטר הראשון הופץ חודש לפני אירוע הבאת הכרטיסים לעירייה. אבל הפוסטר לא הספיק, אנשים לא הבינו. היה צורך בהטלת אשמה, ובמקרה הזה: כלפי העירייה (חוק עזר שמירה על הסדר והניקיון), ומשטרת ישראל (חוק העונשין, איסור פרסום זנות).
החודש של איסוף הכרטיסים היה מלא פעילות: היתה תחרות איסוף, אנשים שיתפו מהאיסופים שלהם: תמונות של מה שאספו, מידע איפה יש כרטיסים. השיתופים היו אונליין, אבל הפעילות היתה אופליין לגמרי.
למסירה הראשונה של הכרטיסים בבית העירייה הגיע צלם מערוץ 2, וכמובן שהתפרסמו תמונות באינטרנט. היתה חזרה על מבצע איסוף והבאת הכרטיסים לעירייה 5 או 6 פעמים, כשמתמקדים בפעולה נגד העירייה ולא מול המשטרה. בהמשך נוספו נקודות איסוף בבתי קפה, שגם שמחו להצטרף ליוזמה.
רעות סיכמה את הקמפיין כהצלחה חלקית. בעקבות מבצע איסוף כרטיסי הזנות היא השתתפה בהרצאה בקורס של פקחים של עיריית תל אביב. בנוסף, עוכבו לחקירה על ידי המשטרה יצרני כרטיסי ביקור לתעשיית המין. ההצלחה חלקית מכיוון שעדיין יש כרטיסים, וכי זה לא עזר לנשים שעוסקות בזנות.
רעות ציינה את הקבוצה של אלף איש לעומת העשרים: אנשים אוהבים להצטרף למשהו מצליח, ולאלף איש יש הרבה כח, אבל זה לא מחזיק לאורך זמן. הגרעין של העשרים: זה מה שיאפשר את הפעילות לאורך זמן.
לפעמים בקמפיינים מבוזרים יכולה לעלות בעיה: אנשים לא תמיד עושים מה שאת רוצה. אבל אפשר לפעול יחד נקודתית מתוך מוטיבציות שונות.
צריך לחדש ולגוון כל הזמן, לתת דברים לעשות ולמשוך תשומת לב ועניין.
יונתן לוי הציג את "שישים ואחת" – פרויקט להפצה והנגשה של מידע על המציאות הפוליטית בישראל, באתר ובדף פייסבוק.
יונתן טען שהמדיה החדשה היא עולם חדש ומופלא אבל לא עומד בפני עצמו, אלא תלוי בתקשורת המונים כדי להגיע באמת להרבה אנשים ולהשפיע. לאנשים יש מוטיבציה, תשוקה, הם רוצים לשוחח ולשכנע – אבל חסר מידע. פעילות "שישים ואחת" קשורה גם למשבר בתקשורת הממסדית, ולירידה במספרם של תחקירי עומק.
"שישים ואחת" מפיקים פוסטרים להפצה ברשת (בעיקר בפייסבוק) בשילוב של מידע וויזואליזציה חזקה, ומקבלים הרבה צפיות ושיתופים. יש סיפורים שמגיעים לעיתונות, למשל השינויים בבחינות המיצ"ב במתמטיקה.
הדף מוצג כיוזמה של מולד – מכון חשיבה שמאלי, אך הדף עצמו אינו מזוהה פוליטית. גם ימניים משתפים (אפשר לראות לפי שיתופים ופעילות אחרת, או אנשים שיונתן מכיר מחוץ לפייסבוק).
מטרת הפעילות היא שאנשים ידברו, ושיכירו את העובדות. לצד הויזואליזציה החזקה והמושכת, יש הפניה לטקסט יותר מעמיק באתר האינטרנט שגם אותו (את הסיפור המלא) קוראים אלפים.
בארי רוזן הציג את MoveOn.org ואתCauses.com כשילוב כלים שמאפשר לאנשים לבנות ולהריץ קמפיינים בעצמם. הוא התייחס לזה ש-Causes.com היא חברה מסחרית: שינוי חברתי נותן הזדמנויות להרוויח כסף, זה עסק טוב. אנחנו לא אוהבים לדבר על זה, אבל רווח כספי הוא מוטיבציה טובה וכדאי לדעת לעבוד עם זה.
לאחר הצגת שלוש הדוגמאות, עברנו לשיחה בקבוצות קטנות: תובנות לגבי העבודה עכשיו, ומחשבות לפעולה בעתיד. הנה כמה נקודות מרכזיות שעלו:
- לבנות קהל, קבוצה, רשת כדי שיהיה עם מי לשוחח וממי לבקש לשתף דברים שלנו
- להשתתף בדברים שאחרים עושים, להגיב ליוזמות שלהם
- לכתוב אישית, ולא רק אידאולוגית
- לקחת בחשבון שאנשים יעשו דברים שלהם, אחרת ממה שתכננו
- להביא עובדות עם סימוכין, נתונים. הצגה של מידע באופנים שונים: טקסט ארוך, תקציר, גרפיקה
- הצד השני: הצפה של עובדות. אם הן לא ממוקדות, זה יכול להרחיק תשומת לב ולבלבל
- בעבודה בקבוצה קטנה: נבנית היכרות והדדיות. החיבור הרגשי, הקהילה, מביאים אנשים נוספים להצטרף
- חגיגת הצלחות!! חשוב לחגוג הצלחות
- פעילות רק ברשת האינטרנט יוצרת אינטריגות, משיגה ההיפך ממה שאנחנו רוצים
- ארגונים מאורגנים מתקשים להתנהל במדיה חברתית בגלל תבניות חשיבה ועבודה היררכיות. צריך להבין שבמדיה חברתית באים לנהל שיחה
- עבודה קהילתית באינטרנט: אלו כלים אחרים, אבל נותן אפשרות לעוס"קים לקחת את הידע הקיים ולתרגם לעשייה דיגיטלית
- המעבר מהשטח לכלי אינטרנט אינו פשוט, זה לא לעבור מעבודה בעט ונייר למחשב. צריך ללמוד להתמודד עם בעיות: חרמות, אלימות, יצירת נראות
- אנשים באים למפגש, לא רק למחאה. צריך לתת לאנשים את מה שהם רוצים, ואז לדבר על הנושאים העקרוניים.
תובנה נוספת שעלתה לי בעקבות סיפורי המקרה של רעות ויונתן, היא שדברים לא נהיים ויראליים מעצמם. כדי שזה יקרה, צריך להשקיע בתכנים, בהגשה שלהם, בבניית אפשרויות פעולה.
עוד על הכנס, כולל מידע על קבוצות העבודה השונות, הסדנאות, האורחים ורשמים נוספים אפשר למצוא באתר הכנס.
פוסט שמעלה שאלה מאוד חשובה במיוחד לנוכח שנה הבחירות המוניציפאלית. אני חושב שאנשים עוד לא הפנימו באמת את היכולת שלהם לעשות שינוי הן ברמה המקומית והן ברמה הארצית, אחת הסיבות היא שאנשים מחפשים שינויים גדולים ומיידים, והם דיי מאבדים את עניין השליחות והכוונה שהייתה להם כשהם חושבים או התחילו יוזמה כזאת או אחרת.
עושה רושם שבאמת פיספוס שלי שלא יכולתי להשתתף בו.
הי אביב, בהחלט פספוס וחבל שלא יכולת להשתתף. אני מניחה שסיכומים ותובנות מהכנס יעלו בהמשך לאתר. יכול להיות שיהיה המשך בקבוצות חשיבה ועבודה ותוכל להצטרף.
המתח בין השינויים ה"גדולים", המערכתיים, ובין השינויים ה"קטנים", הנקודתיים – קיים תמיד, ובכל יוזמה אקטיביסטית. זוית חשיבה בהחלט חשובה ומעניינת.
אני בטוח שם יהיו עוד דברים מעניינים וסיכומים מהמפגש אני אמצא אותם אצלך.