חופש המידע ככלי לשינוי חברתי

בשבוע הבא, יום ב', 11/11/13, עורכת התנועה לחופש המידע כנס בנושא הזכות למידע ככלי לשינוי חברתי. בכנס, יוצגו דוגמאות למידע שחולל שינוי, תיערך סדנה מעשית לתכנון וניסוח הגשת בקשות, ועוד. התכנית המלאה של הכנס מופיעה כאן. לקראת הכנס, שוחחתי (באימייל) עם עו"ד אלונה וינוגרד, מנכ"לית התנועה לחופש המידע. אלונה השיבה בהרחבה ובסבלנות על השאלות שהצגתי, והנה הדברים לפניכם: 

מה זה בעצם חופש מידע ומהו חוק חופש המידע?

חופש המידע הוא זכות חברתית-אזרחית שמתבססת על כמה הנחות: מידע שקיים בידי הרשויות שייך לציבור (מאחר ונאסף בכספו) והרשויות שומרות עליו כנאמן לציבור; מידע שקיים ברשויות חייב להיות מובא לידיעת הציבור מאחר וללא מידע אין דעה והדעה נדרשת בכדי לקיים את השלטון הדמוקרטי וגם, שיתוף ציבור במידע חשוב בכדי לקיים את מנגנון הפיקוח והבקרה על השלטון ולכן יכול לסייע באופן משמעותי לחשיפת שחיתויות וקידום המנהל התקין.

חוק חופש המידע קובע שכל אזרח במדינה יכול להגיש בקשה לקבלת מידע מסוים. החוק בעצם מסדיר את הדרך בה אפשר להגשים את הזכויות שתוארו קודם. מדובר בחוק מאוד פשוט, ידידותי וברור ולכן גם נגיש. הבעיה שלו היא בעיקר ביישום.

הזכות למידע ככלי לשינוי חברתי
מתוך כרזת הכנס

 מה המצב בישראל לעומת מדינות אחרות בעולם?

בישראל יש קושי בירוקרטי רציני ביישום חוק חופש המידע. בכל רשות שעליה חל החוק קיים עובד/ת אשר ממונים על חופש המידע. הממונים הם אלה שמקבלים את הפניה הראשונית, כלומר, את בקשת חופש המידע, והם אלה שאומרים לספק את המידע, או במקרה של סירוב להסביר מדוע לא ניתן למסור אותו. ממוני חופש המידע עובדים בדרך כלל בהיקף של שליש משרה ולא מקבלים גמול על תפקיד זה. חלקם לא הוכשרו לתפקיד ולא בקיאים בהיבטים המשפטיים שלו (לדוגמא, פסיקה רלוונטית). לפני כשנה וחצי הוקמה במשרד המשפטים יחידת חופש המידע, שאמורה לשפר את המצב. אך ליחידה אין סמכויות של ממש ועיקר עיסוקה מתמקד בהסברה. חשוב ככל שזה יהיה, זה לא מספיק.

עיקר הקשיים שמבקש המידע מתמודד איתם בארץ הם אי-עמידה בזמנים במתן תשובות מצד הרשות. כאשר מגישים בקשת חופש מידע יש לרשות עד 30 יום לענות עליה. בפועל, זה לוקח הרבה יותר זמן.

בנוסף, לעיתים מתקבלים סירובים למסירת מידע שאינם עומדים בקנה אחד עם החוק והפסיקה ולמי שלא בקיא מאוד בנושא יש קושי של ממש להתמודד עם סירובים אלה. כאשר רשות מסרבת למסור מידע, המבקש/ת יכולים לעתור לבית משפט מחוזי. שוב, הליך בעייתי עבור אלה שאין להם גישה לערכאות. מה עוד, שמדובר בהליך יקר וארוך.

אלה רק דוגמאות, וישנן בעיות נוספות.

אם יש חוק, למה צריך את התנועה לחופש המידע?

כאשר חוקקו את החוק ב-1998 בעצם קבעו שהמידע שנמצא אצל הרשויות שייך לציבור אך לא יצרו מנגנון אכיפה. לא מינו את "משטרת חופש המידע". זה מה שהתנועה הוקמה לעשות: להגיש בקשות, בכדי ללמד הלכה למעשה את הרשויות את חובתן למסור מידע וגם, ולא פחות חשוב, להעלות בקרב הציבור את המודעות לזכות לדרוש מידע, ששייך מלכתחילה להם.

לכנס קוראים "הזכות למידע ככלי לשינוי חברתי" – תוכלי להסביר בקצה למה הכוונה, ואיך אנשים, ארגונים וקבוצות שפועלים לשינוי חברתי יכולים להשתמש בחוק?

אנחנו רואים בחוק חופש המידע כלי להעצמה חברתית. כלומר, כאשר ארגון כלשהו יוצא למאבק חברתי מסוים, יהיה הנושא אשר יהיה, יש לו ארסנל של כלים למחאה: עצומות, הפגנות, קמפיינים וכו'. כדי להוכיח עוול או אי-צדק מסוים שהם הבסיס לאותה זעקה של הארגון, הוא צריך קודם כל להוכיח שהוא קיים. הדרך לעשות זאת חייבת להיות מבוססת על מידע: אם טוענים לקיפוח, לאי שוויון או לשחיתות צריך להוכיח את הטענה הזו. ההוכחה הזו נמצאת בנתונים שנמצאים אצל הרשויות וחשיפתה היא כלי חזק ליצירת השינוי.

מידע בדרך כלל לא עומד בפני עצמו. הארגונים הם אלה שיכולים להוסיף לו את ההקשר, את הפרשנות. העובדה שכל ארגון מתמקד או מקדיש את פעילותו לתחום מסוים היא יתרון אדיר בהקשר הזה, כי זה בעצם הופך אותם למומחים באותו תחום והם יכולים לתת לשאר הציבור את התמונה הרחבה. כך, הידע בנושאים מסוימים לא נשאר רק אצל קומץ יודעי דבר שרק הם יכולים להבין אותו, כפי שפעמים רבות טוענת המדינה.

I love Information. הזכות למידע ציבורי חופשי היא הזכות של כולנו.
I love Information. הזכות למידע ציבורי חופשי היא הזכות של כולנו.

תוכלי לתת דוגמה למקרה או מקרים כאלה?

יש הרבה דוגמאות, הנה כמה:

העתירה של התנועה לקבל את דוחות המיצ"ב בחתך בית ספרי:  חשיפת המידע הובילה בפעם הראשונה לדיון אמיתי ונוקב בסוגיה. המידע חשף את כשלי המערכת כמו גם את החשיבות שיש לקיום הדוחות. בסופו של יום, בזכות חשיפת המידע משרד החינוך הודיע על השהיית המבחנים ובדיקת אופציות חלופיות לעריכת מדדים בית ספריים.

העתירה של התנועה שהובילה לחשיפת דוחות הבקרה והאיכות על חברות התחבורה הציבורית (דוחות ריבה): שוב, ניתוח המידע שהתקבל שפך אור על אופן עריכת דוחות אלה והוביל לחשיפת כשלים נוספים במשרד התחבורה עצמו.

עתירת התנועה לחשיפת נתוני הקב"א של מתגייסים: בעקבות העתירה כל מועמד לשירות זכאי לקבל את הקב"א שלו. זה דבר שהיום הוא מובן מאליו אך בזמנו הרשות סירבה למסור את המידע בטענה שהוא יוביל לפגיעה בביטחון המדינה. והנה, בינתיים, לכולנו שלום…

איך אנשים, ארגונים וקבוצות שפועלים לשינוי חברתי יכולים להיעזר בתנועה לחופש המידע? אילו שירותים אתם מציעים?

התנועה לחופש המידע היא תנועה קטנה מאוד. רק המנכ"לית עובדת במשרה מלאה ויש עוד יועץ משפטי בחצי שרה ורכזת ארגונית בחצי משרה. תקציבה השנתי עומד על פחות מ 350,000 ש"ח. לכן, לצערנו, אנו נאלצים לברוח בקפידה את הבקשות והעתירות שאנחנו לוקחים על עצמנו באופן מלא. אבל, זו בדיוק הסיבה שאנחנו רוצים לחזק ארגונים לעשות זאת בעצמם. המשוכה הראשונה של הגשת בקשות היא לא מסובכת מדי. ישנה אגרה של 101 ש"ח, אבל לאחריה עיקר העבודה היא נדנוד לרשות להשיב לבקשה. הקושי העיקרי הוא ההתמודדות עם התשובה של הרשות ואנחנו כאן לסייע בחלק הזה. הדרך הכי טובה היא לשלוח לנו מייל לכתובת info@meida.org.il, להציג בפנינו את הפרטים של הבקשה והתשובה ואנחנו נוכל לסייע כיצד להמשיך.

במידת הצורך נוכל להתערב בפנייה לרשות ולסייע בהליך המשפטי ככל שנוכל.

האם צריך מיומנויות וידע מקצועי כדי להשתמש בחוק? למשל: רקע משפטי, הבנה בטכנולוגיה של פורמטים של מידע וכיו"ב?

ממש לא. הדרישה היחידה להגיש בקשת חופש מידע היא לעשות זאת בכתב. בנוסף, יש את עניין האגרה (שככל הנראה עומדת לרדת באופן משמעותי בקרוב מאוד). הצורך בידע מקצועי הוא רק כאשר מגיעים לעתירה, אבל הניסיון שלנו מוכיח שחל שינוי בהרבה מרשויות המדינה ופעמים לא מעטות ניתן לקבל מידע בעקבות הגשת בקשה.

בכל מקרה, גם אם מגיעים להליך משפטי ישנם גורמים, דוגמת התנועה, שיכולים לסייע.

האם בנוסף לחוק שאומר שצריך לתת מידע על פי בקשה, יש גם סטנדרטים של מידע שצריך להיות נגיש לציבור באתרי ממשל?

לפני כמעט שנתיים ישראל הצטרפה ל"פורום הבינלאומי לממשל פתוח". בהצטרפותה היא לקחה על עצמה סטנדרטים של ממשל פתוח הקשורים בשחרור מידע באופן ייזום, בשיתוף מידע וכד'. ישראל בכל מקרה, רחוקה מאוד מהסטנדרט המצופה. מידע, גם כיום, מגיע בעיקר בעקבות הגשת בקשות ובאופן לא דיגיטלי, בוודאי ובוודאי שלא בקוד פתוח.

יש עוד משהו שתרצי לציין?

הדרך לקבלת מידע היא לא דרך פשוטה, אך מרבית הפעמים ההליך הארוך מוכיח את עצמו. ישנו מידע שלעולם לא יגיע לידיעת הציבור ללא ההליך הפורמאלי של הגשת בקשה. אני מקווה מאוד שהכנס יסייע לארגונים להבין את החשיבות של השימוש בחוק חופש המידע ואת היכולת שיש להם להשתמש בחוק בכדי לחזק את מאבקיהם.

לפרטים נוספים ולהרשמה לכנס, בקרו בדף האירוע בפייסבוק. באתר התנועה לחופש המידע תוכלו למצוא מידע שימושי ועדכונים, וכן ליצור קשר עם צוות התנועה.

3 מחשבות על “חופש המידע ככלי לשינוי חברתי”

  1. שלום רב

    יזמתי אתר miluimcheck.co.il

    אשר מחשב את הפרשי תגמולי המילואים שנשארו אצל המעסיקים

    והיו צריכים להגיע לעובדים

    האתר בשלב ביטא

    האם זה נושא אינטרנטי חברתי שעשוי לעניין את הקוראים שלך

    המשך יום נעים

    אלי

    0505383328

    אהבתי

    1. הי אלי, אני לא יכולה להבטיח שזה יעניין את מבקרי הבלוג, אבל טוב ששיתפת.
      אם אני מבינה נכון, מדובר במיצוי זכויות של משרתי מילואים. אני מציעה לך להציע לצוות "כל-זכות" http://www.kolzchut.org.il להוסיף הפנייה מהאתר אל הכלי שיצרת. אם יש לך אפשרות להוסיף מידע בנושא (מה מגיע, איך מחשבים את זה וכיו"ב) – מה טוב.

      אהבתי

  2. נושא חשוב ביותר!
    רק שאני רואה פה כשל לוגי בסיסי אם "מידע שקיים בידי הרשויות שייך לציבור (מאחר ונאסף בכספו) והרשויות שומרות עליו כנאמן לציבור" מדוע צריך חוק בכדיי לחייב את הגופים הציבורים למסור את המידע? ויותר בעייתי מבחינתי מדוע כברירת מחדל כל המידע הזה לא נגיש לציבור? מדוע הציבור צריך להגיש בקשות ויותר מזה לשלם על זה? (גובה האגרה הוא לא העניין את העקרון פה, אני משלם את האגרה הזאת במיסים השונים שאני כאזרח משלם מתוקף חוק).

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s