קשה שלא להתלהב ממראה כדור הארץ הנשקף מהקופולה של תחנת החלל הבינלאומית. אפילו עם הקלות של הפצת תמונות דיגיטליות איכותיות במאה ה-21, הריחוף הזה, בניתוק ועם קשר עין, תמיד מרשים. בסרטון הזה של סיור בתחנת החלל הבינלאומית, האסטרונאוטית סוניטה ויליאמס מציגה את הקופולה בסביבות דקה 13:30. אפשר לראות את המעבר מהמסדרון הראשי של התחנה לריחוף מעל כדור הארץ, עם נוף מרהיב ומפתיע תמיד.

בחודשים האחרונים, אני כוללת את התמונה הזאת של האסטרונאוטית טרייסי קלדוול דייסון בהרצאות שלי בנושא טכנולוגיה ושינוי חברתי. 

Tracy Caldwell Dyson in Cupola ISS
טרייסי קלדוול דייסון בקופולה, תחנת החלל הבינלאומית. מקור התמונה: נאס"א

אם היינו יכולים לשוחח עם אבות אבותיה של קלדוול, נניח לפני כ-150 שנה, הם בטח היו מופתעים לשמוע שבעוד 150 שנה אנשים יטוסו לחלל. זה הרי היה אז פנטסטי, משהו שאפשר למצוא רק בספרי מדע בדיוני. הם בטח היו גם מופתעים לשמוע שצאצאה שלהם תוכל לטוס לחלל, ללמוד לתואר אקדמי, לעבוד לפרנסתה כמדענית וכעובדת בסוכנות ממשלתית, כמו גם  להופיע בפומבי כשהיא לובשת מכנסיים, חולצות קצרות שרוול, וללא כובע לראשה. סביר להניח שהם גם היו מאוד מופתעים לשמוע שהיא מצביעה בבחירות בארה"ב.

המסע של קלדוול ואסטרונאוטים אחרים לחלל מסתמך על חדשנות טכנולוגית ומדעית. נדרשו שנים ארוכות של מחקר ושורה ארוכה של פיתוחים כדי לאפשר זאת: אמצעי טיסה, פיקוח ובקרה, שיטות לשימור מזון ומשקה, כלים המאפשרים חיי יום יום לתקופה ארוכה בחלל, מחקר על פיזיולוגיה ועל נפש האדם, ועוד. נאס"א, סוכנות החלל של ארצות הברית, אוהבת להזכיר שרבים מאיתנו  נהנים מהשכלולים הטכנולוגיים שהיא מפתחת במרוץ לחלל, כמו למשל בדים מיוחדים, עדשות שאינן נשרטות, שיפורי תכנה, שימוש באנרגיה סולרית, גלאי עשן ותקשורת לווינית.

כמה חדשנות טכנולוגית נדרשה כדי לאפשר לנשים להצביע בבחירות? לא הרבה. אולי נדרשה התארגנות מנהלית כדי להתמודד לראשונה עם כמות הרבה יותר גדולה של בעלי זכות הצבעה, אבל זה היה בעצם "עוד מאותו הדבר". ועם זאת, איזה שינוי חברתי, שינוי של תפיסות חברתיות, מבני כח ומעמד, נדרש לשם כך? כמה נשים נאבקו כל כך הרבה שנים לשם כך?

תמונות מהמסע לחלל או מתחנת החלל הבינלאומית נראות לנו עדיין פנטסטיות: הריחוף בחוסר כבידה, מראות כדור הארץ והאטמוספרה מהחלל, עבודות תחזוקה בהליכה מחוץ לתחנה. את זכות ההצבעה לנשים אנחנו מקבלות בדרך כלל כמובנת מאליה.

תהליכי שינוי חברתי ושינוי טכנולוגי יכולים ללכת יחד, להשפיע אחד על השני. אבל לפעמים קשה יותר לשנות תפיסות של אנשים ודפוסי חשיבה מאשר לפתח טכנולוגיה חדשה. זה תהליך ארוך וממושך, שדורש השפעה על הרבה אנשים לפני שהוא הולך לממשי.

טוב להיזכר מדי פעם שדברים שנראים לנו טריוויאליים ומובנים מאליהם, לא היו כאלה לפני תקופת זמן לא כל כך ארוכה, ולזכור שעוד שינויים כאלה צפויים בעתיד, גם אם עכשיו הם נראים רחוקים מאוד או פנטסטיים.

פתיחת הרצאה עם התמונה של טרייסי קלדוול דייסון בקופולה, כנס "אמהות מובילות איזון" של שדולת הנשים בישראל, ספטמבר 2014. צילום: חגית יערי, שדולת הנשים בישראל
פתיחת הרצאה עם התמונה של טרייסי קלדוול דייסון בקופולה, כנס "אמהות מובילות איזון" של שדולת הנשים בישראל, ספטמבר 2014. צילום: חגית יערי, שדולת הנשים בישראל

קישורים נוספים:

3 תגובות

    1. תודה, עפרה. חשוב לזכור, להעריך ולא לקחת כמובן מאליו זכויות שהשיגו עבורנו א.נשים אחרים בהרבה מאמץ ותושיה

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s