צריכת חדשות בזמן חירום ומלחמה: הצעות ואפשרויות

הימים עוברים, והמלחמה באוקראינה הופכת למצב חירום מתמשך. זה מצב שמביא איתו חששות ואי-ודאות, וגם עדכוני חדשות בלתי פוסקים. אם פעם מחזור חדשות היה יומי, ואחר כך כמה פעמים ביום או כל שעה, כיום העדכונים במדיה הדיגיטלית מתחדשים כל הזמן. השיפור באפשרויות הצילום, ההקלטה, ותעבורת הנתונים מביאים להרבה יותר תמונות וסרטונים מאי פעם. מצד אחד, קשה להתנתק מהעדכונים השוטפים ומצד שני, יש לרובנו עוד עניינים ומשימות בחיים. בנוסף, יכולה לעלות תחושה של חוסר אונים מול הדיווחים, כי אפשרות הפעולה וההשפעה שלנו (של רובנו) מאוד מוגבלות.

כמו אחרים, גם אני מחפשת ומנסה דרכים ואפשרויות להתמודד עם עומס העדכונים. בפוסט הזה אני משתפת אפשרויות וכלים שעוזרים לי, ולעוד אנשים. הרגלי צריכת החדשות שלי נבנים מתוך ניסיון אישי ומקצועי. במיוחד השירות הצבאי שלי ביחידת דובר צה”ל שם עקבתי אחרי ולמדתי להכיר את הדינמיקה של מחזורי חדשות, ולימודי פיתוח ארגוני בהם עסקנו הרבה בתיאוריות מורכבות – נושא שאני מקווה לכתוב עליו עוד בקרוב.

התחלתי לכתוב את הפוסט כמה פעמים בעבר. אני מפרסמת אותו כעת בהקשר הנוכחי, אבל משערת שהוא יהיה רלוונטי גם בעתיד. אני מקווה שהלחימה וההרס יפסקו בקרוב, ומאחלת שלום ובריאות טובה לכל מי שחייהם בסכנה ולמי שדואגים למשפחה וחברים.

תחימה בזמן

הגבלה של צריכת חדשות לשעות מסוימות (פעמיים או שלוש פעמים ביום) ולמשך זמן מסוים, יכולה להיות פשרה בין רצון להתעדכן וצורך לעסוק גם בנושאים אחרים. עדיף לא להתחיל על הבוקר, אלא אחרי שעה או יותר שעבדנו על דברים אחרים. מניסיוני, ההרגל שלא להיכנס ולבדוק עדכונים על הבוקר ברשתות חברתיות, רלוונטית לשימוש כללי. אני מוצאת שזה משפיע על התוכן בפיד ועל אינטנסיביות העדכונים לאורך היום, וגם משפיע על הדחף להיכנס ולחפש עדכונים. נסו ותיהנו.

לגבי חדשות בערב, כלל אצבע (והניסיון של הרבה אנשים) מראה שלוקח לנו בערך שעה לעבור ממצב של קריאה וצפייה במסכים ועד שאפשר להירדם לשנת לילה טובה. לכן, עדיף לא לצרוך חדשות ועדכונים בשעות מאוחרות בערב.

אפשר גם לקחת זמן להתנתקות דיגיטלית מחדשות ועדכונים מדי פעם.

תחימת ערוצי התעדכנות

בכל ערוץ חדשות או עיתון נוכל למצוא עדכונים, פרשנויות, ומרואיינים שונים, אבל צריכה של ריבוי תוכן לא בהכרח עוזרת לנו לדעת יותר על המצב. מצד שני, היא יכולה להגביר את תחושות ההצפה וחוסר האונים. לכן, עדיף לבחור מקורות ספורים שאנחנו סומכים עליהם: חברות, כתבים או פרשנים ספציפיים. עדיף לצרוך את התוכן על פי בקשה (להיכנס לאתר או לאפליקציה), ולא ב”דחיפה” בהודעות בטלפון או בהצפה בפיד. בהקשר הזה, שימוש בקורא RSS למשיכת תוכן או רשימות מעקב בטוויטר יכולים להיות מאוד שימושיים.

רשימת מעקב בטוויטר

לטוויטר יש כמה יתרונות לצריכת חדשות ועדכונים, עם כלים מובנים לחיפוש, הבלטה או חסימה של תוכן (של משתמשים מסויימים או לפי נושא). אחת האפשרויות האלה היא יצירה של רשימה למעקב אחרי חשבונות מסויימים או מעקב אחרי רשימות שאספו משתמשים אחרים. כך, אפשר ליצור “פיד” של עדכונים מחשבונות מסויימים לפי מאפיינים כגון: תחומי עניין, השתתפות באירוע, מומחיות, או סתם כי בא לנו.

לפני כמה ימים יצרתי רשימה בנושא חדשות מאוקראינה ובה אני עוקבת אחרי כ-15 חשבונות. ברשימה אני קוראת פרסומים רק מהחשבונות האלה, והם מסודרים בסדר כרונולוגי הפוך. ברשימה, שאפשר לעקוב אחריה כאן, יש: ישראלים שעוסקים בנושא אוקראינה, תקשורת עצמאית אוקראינית, כתבים ישראלים באוקראינה, וכמה נבחרי ציבור אוקראינים. בחרתי לעקוב אחרי חשבונות שהכרתי מקודם כאמינים, חשבונות שהם ציטטו או המליצו עליהם, והמלצות של עמיתה מקצועית.

להימנע משיתוף מידע מטעה

אחת הדרכים הזמינות להצטרף לדיונים ברשת או להתמודד עם תחושת חוסר האונים, היא שיתוף מידע. הבעיה היא שכיום קל מאוד לזייף מידע ונתונים, ולגרום להם להיראות אמינים. בנוסף, אנחנו רואים שימוש נרחב במדיה דיגיטלית כאמצעי ללוחמה פסיכולוגית וכלי לאיסוף מודיעין, וזה עוד יותר מקשה.

ב-MIT Technology Review פרסמו לאחרונה מאמר עם כמה עצות והמלצות איך לשתף ולהפיץ מידע על הפלישה הרוסית לאוקראינה. למשל: לבחור “תפקיד” שאנחנו יכולים למלא. רובינו לא עיתונאים ולא יכולים לערוך תחקירים ובדיקות מעמיקים (גם לא כל העיתונאים יכולים לעשות זאת, אבל על כך בפעם אחרת). עדיף לשתף מידע של גורמים שידועים כאמינים מאשר לתרגם בעצמנו או לערוך בדיקת עובדות עצמאית. וגם, אם גילינו שמשהו ששיתפנו מוטעה, יש הצעה איך לפרסם ולעדכן על כך.

למצוא דברים שאפשר לעשות

למרות חוסר האונים מול המצב המורכב, יש דברים שאנחנו יכולים לעשות שיוכלו לסייע לאזרחים שנפגעו והפכו לפליטים, ולעזור לגופי סיוע שפועלים בשטח. תרומה של כסף או ציוד לארגון סיוע אמין ומוכר יכולה באמת להשפיע ולעזור. הנה כמה רעיונות לתרומה וסיוע:

• למה ואיך כסף ועבודה הומניטרית מקצועית עוזרים לפליטים יותר מאשר תרומה אישית של שמיכות, בטור דעה מצוין של גל ויניקוב, “המקום הכי חם בגיהנום”.
• ארגוני סיוע לפליטים ומבקשי מקלט בישראל: א.ס.ף והמוקד לפליטים ומהגרים
• ארגון העיתונאים בישראל מתגייס למען העיתונאים באוקראינה
• רשימת ארגונים מומלצים וקריטריונים להערכת אפשרויות ההשפעה של ארגונים שונים באתר Give.org
• רשימת ארגונים מומלצים ותיאור הפעילות שלהם באתר של קרן אובמה

אם אתם מכירים ארגונים ויוזמות גיוס נוספות, אפשר להוסיף בתגובות לפוסט. אנא ציינו מידע על ההתארגנות ואם יש דגשים נוספים. (קישורים ללא מידע נוסף מסוננים כתגובות זבל.)

ויש עוד דברים שאפשר לעשות. למשל: לשוחח עם חברים ומכרים שיש להם קרובי משפחה וחברים ובאוקראינה ו/או ברוסיה ולהקשיב למה שיש להם לספר, להתנדב בארגוני סיוע לפליטים, או לעזור לאנשים שמתנדבים בשטח.

להתכונן למצב מתמשך

נראה שהמערכה לא תיגמר בזמן קצר, ויש הרבה אפשרויות ותחזיות להתפתחות המצב. מערכות החדשות יעברו עם הזמן לעסוק יותר בדברים אחרים. אולי גם אנחנו. לכן, ערוצי תקשורת לעדכון ישיר, כמו רשימות בטוויטר או ניוזלטרים של ארגוני סיוע וארגוני חדשות עצמאיים, יכולים לעזור לנו להישאר מעודכנים ומעורבים גם בהמשך.

את התמונה הזאת מצאתי כשחיפשתי תמונה חופשית לשימוש בנושא אוקראינה. לפי הצלמת, זה צילום של שדה חיטה במזרח אוקראינה. התמונה הזכירה לי את השיר “החיטה צומחת שוב”, על ההתמודדות עם האבל והשכול לצד המשכיות החיים. בתקווה לבשורות טובות וחדשות משעממות בלבד.

תמונה ראשית: Photo by Eric Nopanen on Unsplash